החלטה בתיק בש"א 4766/06

1.         בפני בקשת החברה לאישור תוכנית הפשרה וההסדר של מחזיקי אג"ח א' ומחזיקי אג"ח ב' של החברה, כפי שזו אושרה ברוב מכריע של למעלה מ-90% מהנוכחים באסיפות מחזיקי האג"ח הנ"ל מ-20.12.06.

            עיקרי תוכנית ההסדר הינם בהתאם לאמור בסעיפים 12, 13, 14 לבקשה וביתר פירוט בפרוטוקול האסיפות הנ"ל המצורפים כנספחים ד-1 ו-ד-2 לבקשה.

2.         ב"כ הכונ"ר - במהלך הדיון בבקשה זו - היפנה לרשימת התנאים המתלים להסדר הפשרה, כפי שאלה פורטו בסעיף 6.1.5 לבקשת החברה מיום 5.10.06 בפש"ר 9486/06 [להלן: "התנאים המתלים"].

            ב"כ החברה הודיע כי תנאי לתוקפו של הסדר הפשרה יהיה בהתמלאות כל התנאים המתלים הנ"ל עד ליום 15.3.07.

            היה והתנאים המתלים הנ"ל לא יתקיימו במלואם עד אותו המועד - יבוטל תוקפו של הסדר הפשרה.

3.         לבקשה זו הוגשו שתי התנגדויות של מחזיקי אג"ח, האחד מר אמיר סלע והשני מר רמי אקרמן.

            שני המתנגדים לא צירפו תצהיר לתמיכת העובדות הנטענות בכתבי ההתנגדות שלהם, ודי בכך לדחות אותן ההתנגדויות על הסף נוכח הוראתה הברורה של תקנה 34 לתקנות החברות [בקשה לפשרה או להסדר] תשס"ב-2002.

            ברם, דין שתי ההתנגדויות הנ"ל להידחות גם לגופן של טענותיהם, אפילו היו נתמכות בתצהיר.

שני המתנגדים טוענים כנגד כדאיותו של ההסדר למחזיקי האג"ח ולהיתכנות ההיפותטית בדבר אלטרנטיבות לאותו ההסדר.

            ההלכה הברורה לעניין זה סוכמה בבהירות  רבה ע"י כב' השופטת ו. אלשיך בבש"א 25413/01 כדלהלן:

"בעניין כדאיותם הכלכלית או הסיכויים והסיכונים הצפויים בהסדרי נושים ופשרות, הלכה פסוקה היא כי אין ביהמ"ש נוטה להחליף את שיקול דעתם של רוב בעלי העניין אלא בנסיבות חריגות כאשר הוכח כי ההחלטה היתה בלתי סבירה במובהק, או נגועה בפגם יסודי שנפל באופן קבלתה".

            כאמור בפתח הדברים, אושר הסדר הפשרה בשתי אסיפות מחזיקי האג"ח ברוב העולה על 90% מהנוכחים והמצביעים.

            לא זו בלבד שהמתנגדים לא "הוכיחו" מאומה מטענותיהם העובדתיות - שלא נתמכו כלל בתצהיר - אלא שנימוקי ההתנגדות כפי שפורטו בכתבי ההתנגדות אין להם ולא כלום עם אותם חריגים נדירים ובמשורה בהם יתערב ביהמ"ש בשיקוליהם הכלכליים והמסחריים של בעלי העניין, כפי שאלה באו לידי ביטוי באסיפות שנועדו לבחינת ההסדר על ידם.

            זאת ועוד. המתנגד אקרמן, המחזיק באג"ח א' ו-ב' כאחד - תמך באסיפת בעלי אג"ח ב' בהסדר שבנדון.

            נוכח זאת, מוזרה ביותר ההתנגדות כפי שהוגשה על ידו לאותו ההסדר שהצביע לאישורו באסיפה.

            אשר למתנגד סלע, זה מחזיק בשבריר של פרומיל מכלל אגרות החוב ולדבריו "ההפסד הכלכלי" שייחשף לו - אם יאושר ההסדר ע"י ביהמ"ש - יסתכם כל כולו ב- 4 [ארבעה] ש"ח בלבד.

            אני דוחה איפוא את שתי ההתנגדויות האמורות.

4.         הרשות לניירות ערך, אשר זומנה להתייצב לדיון בבקשה זו, הודיעה לביהמ"ש ביום 16.1.07 כי בהתאם להוראות ס"ק 15 (א)(א)(3) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 - אין לדרוש מהחברה הוצאת תשקיף "על מנת להבטיח את עניינו של ציבור הניצעים המיועד [קרי - מחזיקי האג"ח]" וזאת בכפוף לקביעת ביהמ"ש כי "ההסדר הינו הוגן לניצעים, כי ניתנה לניצעים הזדמנות להופיע בפני ביהמ"ש בעניין ההסדר וכי ניתנה לביהמ"ש הודעה כי אישורו את ההסדר הוא תנאי לעמדת הרשות לפיה לא דרוש תשקיף"

            לאור המפורט לעיל לעניין הרוב המכריע בו נתאשר ההסדר בשתי אסיפות מחזיקי האג"ח, בהינתן ההלכה בדבר מעמד הבכורה הניתן לשיקול דעתם של רוב בעלי העניין באסיפות הדנות בהסדר ביחס לכדאיותו, ונוכח עמידת החברה בכל תנאי ודרישות החוק והתקנות לעניין ההליכים בהם נקטה לאישור ההסדר באסיפות מחזיקי האג"ח ובבקשה זו שבפני - אני קובע כי נתמלאו כל שלוש הדרישות המפורטות בהודעתה האמורה של הרשות לניירות ערך.